חלפו ארבעה ימים מאז פיגוע המטענים שנמנע בגוש דן ביום חמישי האחרון, ועדיין ניכר החשש בקרב תושבי חריש מפני פיגועים אפשריים. חקירת האירוע עדיין נמשכת תחת צו איסור פרסום, אך כבר עתה ברור כי כאשר ייחשפו פרטיה, הציבור יבין שנמנע פיגוע ענק שעלול היה להיגמר באסון כבד עם נפגעים רבים.
בתגובה לאירועים, הוחלט בעירייה להעלות את רמת הכוננות בעיר. ראש העיר יצחק קשת הודיע כבר ביום חמישי כי "בעקבות האירועים האחרונים במרכז הארץ, אנו מעלים את רמת הכוננות בעיר. בחריש לא התרחש שום אירוע ביטחוני, עם זאת, העברנו באופן מיידי את כל מערכי האבטחה ובייחוד במוסדות החינוך למצב של דריכות וערנות מוגברת".
בהתאם לכך, הופעלו כוחות מתוגברים בעיר, הכוללים כוננים מכיתות הכוננות העירוניות, מתנדבי ארגון "שומרי הארץ" וכוחות משטרה. מתנדבי "שומרי הארץ" התפרסו ברחבי חריש לסיורים מתוגברים, תוך ביצוע סריקות יסודיות במוקדים מרכזיים כגון תחנות אוטובוס, חניונים, קניונים ורחובות מרכזיים. "הפעילות נועדה לשמור על תחושת הביטחון של התושבים ולוודא שאין גורמים עוינים באזור", נמסר מהארגון.
בעקבות המצב המתוח, ביקשנו לשוחח עם ד"ר יחיאל שבי, מזרחן ומומחה ליחסי איסלאם-יהדות, מרצה באוניברסיטת בר אילן, על האיום ביטחוני הנשקף לחריש. ד"ר שבי מתגורר ביישוב ריחן, לא הרחק מחריש, והוא מכיר היטב את הכפרים מסביב ואת ההתמודדות עם האיום של יישוב סמוך גדר בקו התפר.
ד"ר שבי, תודה שאתה משוחח איתנו. כיצד אתה מעריך את הסיכון הביטחוני הנובע מקרבתה של חריש לקו התפר?
"חריש מאוד קרובה לברטעה, יישוב שחציו ערבי-ישראלי והחצי השני ערבי-פלשתיני. אנחנו מדברים על מקום שאין בו שום מחסום או הפרדה בין הצדדים, מה שיוצר מעבר קל ביותר לכל מי שרוצה לעבור מצד לצד. הקלות הזאת בלתי נסבלת. בעבר כבר היו אירועי פח"ע שיצאו מהאזור הזה, ויש גם פעילות עבריינית של משפחות פשע מוואדי ערה שנכנסות לברטעה. אני מזכיר את ניסיון הדריסה שהיה בברטעה לפני כמעט שנה, ואת אירוע האלימות נגד חיילת מג"ב במהלך מבצע מעצרים. כמו כן הייתה פשיטה של החטיבה המרחבית על סוחרים שהבריחו פקטים של סיגריות, וכן הדורס של חייל צה"ל מאליקים בצומת ריחן הגיע מברטעה. נוסף על כך, היו גם אירועי פריצות ליישובים בסביבה שבהם השתתפו תושבי ברטעה. אני לא אומר שכל ברטעה היא מוקד לפורענות, אבל לומר שזה יישוב שכולו שוחר שלום – זה לא יהיה נכון".
הקרבה של חריש לברטעה, והעובדה שאין שום מחסום ביניהן – האם זה לא יכול לשמש מעבר קל ביותר להכנסת מטענים או מחבלים?
"חד משמעית. הבעייתיות כאן כפולה – מצד אחד יש תנועה חופשית של פלשתינים שאין עליהם כל פיקוח ביטחוני, ומצד שני, חלקם עובדים בישראל, נעים על אותם כבישים עם אזרחים ישראלים, ולפעמים משתמשים בדרכים האלה כדי להבריח אמל"ח ואמצעים מסוכנים נוספים. תוסיף לזה את העובדה שכביש ברטעה-חריש פתוח לחלוטין, בלי שום בקרה או ניטור – ואנחנו מקבלים תשתית מסוכנת שמאפשרת מעבר חופשי גם למי שמחפש לפגע".
צה"ל בוודאי מודע לעניין הזה, ובכל זאת בחר שלא להציב מחסום בין חריש לברטעה. הצבא לא מזהה את האיום?
"אני, אחרי 7 באוקטובר, לא מאמין יותר באף אחד. הייתה פה קונספציה שגויה לחלוטין, שחשבנו שאם ניתן הקלות כלכליות, נקל על הפלשתינים, זה יוריד את רמת הטרור. אני מזכיר לכולם – עזה חיה ברווחה כלכלית יחסית בשנים האחרונות, ועדיין ראינו מה קרה שם. אותו דבר כאן – יש תנועה חופשית בין ברטעה לחריש, וגם לערים נוספות במרכז, וזה יוצר סכנה יום-יומית".
רבים מתושבי חריש עושים קניות בברטעה ללא כל חשש.
"אני חושב שמדובר בקונספציה מוטעית שברטעה צריכה להיות עיר פתוחה וקוסמופוליטית ועיר מסחרית כלכלית. זה עולה בקנה אחד עם התפיסה שג'נין צריכה להיות עיר פתוחה, שערביי ישראל צריכים לבקר בה ולעשות בה קניות, וככל שהכלכלה הפלשתינית תתפתח, אז הרצון שלהם לבוא ולפגוע בנו יצטמצם. צריך להיות עם עין פקוחה ולהבין שהרווחה הכלכלית היא לא דבר שאמור להרגיע את השכן מלפגוע בנו. הראיה, עזה נהנתה מרווחה כלכלית מצוינת. למעשה, יש פה אשליה ביטחונית מסוכנת. אנשים חושבים שאם אין פיגוע – אז אין בעיה. אבל המציאות שונה. זה לא שמישהו מחליט לפגע ביום אחד, זה תהליך שמתאפשר בגלל התנאים בשטח. היום אלה הברחות נשק, מחר זה עלול להיות מחבל מתאבד שמסתנן לכאן בלי שום הפרעה".
האם ישנם צעדים נוספים שהיית ממליץ עליהם לשיפור הביטחון באזור?
"אני חושב שמוטב יהיה אם ננקה את האזור הזה מכל אותם מפגעים ביטחוניים שקיימים בו, אם באמת גם משטרת ישראל, גם הצבא, יהיו עם יד על הדופק שם, לא רק בעניין הביטחוני, אלא בכל הנושא של עבירות התנועה. צומת ברטעה זה צומת מאוד מסוכן והנהיגה שם לעיתים פרועה. צריך לקחת בחשבון שגם האזור של אום-ריחן וגם האזור של ברטעה אלה אזורים שהם פתוחים, נגישים, אין שום בדיקה, לא לכיוון של מי עמי ומשם לאום אל-פחם, לא לכיוון קציר וכמובן שלא לכיוון של חריש, שהיא כבר עיר מרכזית ושער הכניסה לאזור השרון".
בחריש שומעים מדי פעם את המואזין מכפרים סמוכים וגם קולות ירי. איך צריך להתייחס לזה?
"גם בריחן מקום מגוריי אנחנו שומעים ירי של נשק קל מכיוון היישובים הפלשתיניים סביבנו, במיוחד בלילות. צריך להיות עם יד על הדופק ולנטר את זה בצורה הרבה יותר רצינית. דרשות במסגדים בסביבה מלאות בהסתה קשה. אני מבין ערבית ושומע את הדרשות בעצמי. יש הרבה שנאת ישראל ודברי שטנה שמועברים שם, במיוחד באזור טורה ויעבד. זה משהו שחייבים לתת עליו את הדעת".
צה"ל יצא למבצע חומת ברזל בצפון שומרון, אתמול ראינו גם כניסה של טנקים לקבטיה, ונראה שהצבא מתכוון להרחיב את המבצע. איך זה הולך להתפתח?
"ככל שהצבא ישהה שם יותר, כך אנחנו נראה פחות טרור. אבל אם הפעילות תהיה נקודתית בלבד, זה פשוט לא יספיק. הטנקים שמוכנסים לזירה צריכים להיות חלק מתוכנית ארוכת טווח למיגור הטרור, ולא רק הצגת כוח זמנית. כמו שאמר המח"ט איוב כיוף, ככל שהצבא יהיה שם יותר, ככה אנחנו נהיה רגועים יותר. ככל שהצבא יבצע שם מבצעים נקודתיים, אז אנחנו נשלם את המחיר. והנס הזה שנמנע בשבוע שעבר בזירת המטענים זה נס, אבל דברים כאלה יכולים לקרות מדי יום. אומרים צפון-שומרון, כן? צפון-שומרון זה מרחק קילומטר מחריש. יש את בקה א-שרקייה, יש את כפין, יש את יעבד, יש את עראבה, יש את פחמה. כל הכפרים האלה יש בהם טרור. זה מרחק נגיעה מעיר בת 40 אלף תושבים".
מצד שני, מדגיש ד"ר שבי, "יש אוכלוסיות פלשתיניות שכן רוצות דו-קיום עם ישראל, אך הן לא יכולות להביע זאת בגלוי מחשש לחייהן. מדינת ישראל צריכה לזהות את השחקנים הפרגמטיים ולתת להם תמיכה, תוך ניהול מלחמה חסרת פשרות בטרור".
רוצים להתעדכן בזמן אמת?
הצטרפו עכשיו לקבוצת העדכונים של חריש היום!
https://chat.whatsapp.com/DPQVOnMSgpVG4A4cSOEUKB
